חוק משק הגז הטבעי (תיקון מס' 13), התשפ"ד-2023

החוק כולל שני תיקונים לחוק משק הגז הטבעי, התשס"ב–2002 (להלן – חוק משק הגז הטבעי). התיקון הראשון עניינו מתן סמכות לשר האנרגיה והתשתיות להאריך את רישיון חברת נתיבי גז לישראל (נתג"ז) שהיא החברה הממשלתית המחזיקה היום ברישיון הולכה, שהוא רישיון להקמה ולהפעלה של מערכת הולכת גז טבעי. סעיף 8(ב) לחוק משק הגז הטבעי קובע כי לא יינתנו רישיונות, בין היתר רישיון הולכה או רישיון חלוקה, לחברה ממשלתית. אולם סעיף 11א לחוק האמור מסמיך את שר האנרגיה והתשתיות לתת רישיון הולכה לחברה ממשלתית, אם מצא כי קיימים צרכים דחופים של משק האנרגיה. מכוח אותו סעיף, ניתן בשנת 2004 רישיון הולכה לחברת נתג"ז. לפי סעיף 15 לחוק משק הגז הטבעי, התקופה המרבית של רישיון הולכה היא 30 שנים. בהתאם לכך רישיון ההולכה שניתן לחברת נתג"ז יעמוד בתוקפו עד לשנת 2034. לפי התיקון הראשון, שר האנרגיה והתשתיות יהיה מוסמך להאריך את תוקפו של רישיון ההולכה שניתן לחברה ממשלתית המחזיקה ברישיון הולכה לפי סעיף 11א לחוק, כיום – נתג"ז, בתקופה אחת נוספת של 15 שנים. התיקון השני נועד לאפשר לחברת נתג"ז להיכנס לפעילות במקטע החלוקה ולתת לה רישיון חלוקה, בכפוף למספר תנאים. רישיון חלוקה הוא רישיון שניתן לגבי אזור מסוים, לשם הקמה והפעלה של רשת חלוקה שהיא מערכת קווי צינורות להעברה של גז טבעי בלחץ נמוך ומתקני הגז הקשורים למערכת זו. טרם התיקון, החוק איפשר לשר האנרגיה והתשתיות לתת רישיון חלוקה רק לחברת-בת של בעל רישיון הולכה, ובלבד שקיימים לדעתו ולדעת שר האוצר צרכים דחופים של משק האנרגיה. לפי התיקון, חברה ממשלתית שקיבלה רישיון הולכה תוכל לקבל משר האנרגיה והתשתיות גם רישיון חלוקה, בכפוף למספר תנאים. ראשית, רישיון חלוקה כאמור יינתן אם שר האוצר ושר האנרגיה והתשתיות השתכנעו כי לשם פיתוח משק האנרגיה, אין זה נכון לתת את הרישיון לגורם מהמגזר הפרטי ויותר מתאים לתת אותו לחברה ממשלתית. שנית, וכדי למנוע ריכוזיות בענף, לא יינתן רישיון חלוקה כאמור באזור מסוים, אם כתוצאה מכך חברה ממשלתית תחזיק ברישיונות חלוקה בשלושה אזורים או במחצית מכלל האזורים שלגביהם כבר ניתנו רישיונות חלוקה, לפי הגבוה מבניהם.