חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026

התיקון לחוק מאריך את התקופה שניתנה לבעלי "חוות הבודדים" בנגב להסדרת ההליכים התכנוניים הנוגעים לחוות, משום שהשלמת ההליכים היא תנאי לכך שתוקנה להם זכות קניינית במקרקעין שבהם ממוקמות החוות, כפי שיפורט להלן. חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 (להלן – תיקון מס' 4) שנכנס לתוקף ביולי 2010, הסדיר את נושא "חוות הבודדים" בנגב, שהן התיישבות של יחידים בנגב לשם הפעלת "מיזמים חקלאיים–תיירותיים משולבים". בתיקון מס' 4 נקבעו הוראות מעבר, שנועדו לאפשר את המשך פעילותו של מיזם חקלאי–תיירותי משולב שהיה קיים ערב כניסתו לתוקף של התיקון האמור, ופעל בתמיכה ובסיוע של משרדי הממשלה, בכפוף לתנאים שנקבעו בו. בשנת 2017 תוקנו הוראות המעבר ונקבע כי מי שניהל מיזם בנגב וקיבל אישור משר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי כי החזיק במקרקעין 3 שנים לפחות לפני יום תחילתו של תיקון מס' 4 לשם ניהול מיזם חקלאי או מיזם חקלאי–תיירותי משולב, שפעל בתמיכה ובסיוע שנתן משרד ממשלתי, רשאי לקבל מרשות מקרקעי ישראל, זכויות במקרקעין לשם המשך ניהולו ופיתוחו של אותו מיזם כמיזם חקלאי–תיירותי משולב, ללא מכרז. עם זאת, נקבע כי רשות מקרקעי ישראל (להלן – רמ"י) רשאית שלא להמשיך להקנות זכויות במקרקעין למיזם כאמור, אם תוך 10 שנים מיום מתן אישור השר או מיום תחילתו של התיקון להסדר, כלומר עד תום 10 שנים מנובמבר 2017, לפי המאוחר, טרם ניתן אישור לתוכנית לפי חוק התכנון והבנייה, המאפשרת את קיום המיזם באותם מקרקעין, או אם מוסד התכנון דחה תוכנית כאמור בהחלטה סופית אף לפני אותה תקופה. בשל הימשכות ההליכים התכנוניים לגבי חלק מהמיזמים הקיימים, התיקון לחוק מאריך את התקופה להשלמת ההסדרה התכנונית של המקרקעין בהם מצויים המיזמים, מ-10 שנים ל־17 שנים. בהתאם לכך, רמ"י תהיה רשאית שלא להמשיך להקנות זכויות לגבי המקרקעין רק אם עד תום 17 שנים מיום מתן אישור השר או מיום תחילתו של תיקון 2017, לפי המאוחר, טרם ניתן תוקף לתוכנית המאפשרת את קיומו של המיזם, או אם מוסד התכנון דחה תוכנית כאמור בהחלטה סופית אף לפני תום אותה תקופה. הארכת התקופה תאפשר לבעלי מיזמים כאמור, הפועלים בשטח תקופה ארוכה והשקיעו משאבים רבים בפיתוח השטח ובהפעלת המיזמים, לנסות להשלים את הליכי התכנון ולקבל זכויות קניין במקרקעין.