חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024

החוק מחייב חברות שמספקות שירותי תוכן דיגיטלי (כמו ענן, רשתות חברתיות ואחסון תמונות) לקבוע ולפרסם מראש כללים ברורים לטיפול בתוכן האישי של משתמש לאחר מותו.

מה המצב היום?

כיום, רוב הספקים הדיגיטליים אינם מחויבים על פי חוק לפרסם מראש כללים ברורים לגבי מה יקרה לתוכן של משתמש לאחר פטירתו, ולעיתים קרובות הנושא נקבע במסמכי תנאי השימוש הפנימיים שלהם בלבד.

מה החוק משנה?

הספקים יחויבו לפרסם כללים נגישים וברורים בשפת השירות, לאפשר למשתמש לבחור מראש אדם שייכנס לחשבונו או למנוע גישה כלל, ולעדכן את המשתמשים על כך מעת לעת. החובה לא תחול על תקשורת אישית בין אדם לאדם, ושר המשפטים רשאי להוסיף שירותים פטורים. החוק חל גם על ספקים זרים המשרתים משתמשים ישראלים.

מי מושפע?

משתמשים בשירותי תוכן דיגיטלי (רשתות חברתיות, אחסון בענן, שירותי תמונות וכו'), בני משפחה ויורשים של נפטרים שמבקשים גישה לתוכן, ספקי שירותי תוכן דיגיטלי, כולל חברות בינלאומיות הפועלות בישראל, שר המשפטים והרגולטור

טיעונים בעד

• החוק מעניק שקיפות וודאות למשתמשים ולמשפחותיהם לגבי גורל התוכן הדיגיטלי אחרי המוות, ומאפשר לאדם להחליט מראש על גורל חשבונו.
• החובה לפרסם כללים ברורים ובשפה נגישה מגינה על פרטיות הנפטר ועל זכויות בני משפחתו, ומונעת מצב שבו התוכן ננעל ללא הסדר.

טיעונים נגד

• החוק מטיל עלויות תפעוליות ורגולטוריות חדשות על ספקים, במיוחד על חברות קטנות, ועלול להקשות עליהן לפעול בישראל.
• החרגת תקשורת אישית והסמכות להוסיף שירותים פטורים עלולות ליצור חוסר אחידות ולהשאיר חלקים ניכרים מהתוכן הדיגיטלי ללא הסדר.

רמת השפעה

השפעה בינונית

ההסבר נועד להנגשה בלבד ואינו ייעוץ משפטי. הנוסח המחייב: המקור הרשמי באתר הכנסת