חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2025

החוק מאפשר לממשלה לממן ישירות משכורות של רבנים ובעלי תפקידים במועצות דתיות, בלי לחייב את הרשות המקומית בהשתתפות.

מה המצב היום?

כיום מועצות דתיות מקבלות תקציב מהמדינה על פי חוק שירותי הדת, אך חלק מהמימון לשכר בעלי תפקידים מבוסס על השתתפות הרשויות המקומיות. ברשויות שאין בתחומן מועצה דתית מצב המימון שונה.

מה החוק משנה?

החוק מאפשר לממשלה לתקצב ישירות שכר ותקנים של רבנים ובעלי תפקידים נוספים, לרבות רבנים אזוריים, רבני יישובים, רבנים ומשגיחי כשרות לעדה האתיופית ובלניות, ללא חיוב הרשות המקומית. ההסדר יחול גם על רשויות ללא מועצה דתית, לפי קריטריונים שוויוניים שיקבע השר לשירותי דת בהתייעצות עם שר האוצר.

מי מושפע?

רבנים ובעלי תפקידים במועצות דתיות, רשויות מקומיות (עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות), תושבים הזקוקים לשירותי דת ברשויות ללא מועצה דתית, קהילות מגוונות כמו העדה האתיופית

טיעונים בעד

• המימון הישיר מהמדינה מפחית את הנטל הכלכלי על רשויות מקומיות קטנות ומאפשר לספק שירותי דת גם במקומות שאין בהם מועצה דתית.
• קביעת אמות מידה שוויוניות לחלוקת התקציב מבטיחה יחס הוגן בין קהילות שונות, לרבות העדה האתיופית.

טיעונים נגד

• ההסדר מגדיל את ההוצאה הממשלתית ללא מקור תקציבי מוגדר ברור, ועלול ליצור תלות של שירותי הדת במימון מרכזי.
• ריכוז קביעת הקריטריונים בידי השר עלול לפגוע בהתאמה לצרכים הייחודיים של כל רשות מקומית ולצמצם את האוטונומיה שלה.

רמת השפעה

השפעה בינונית

ההסבר נועד להנגשה בלבד ואינו ייעוץ משפטי. הנוסח המחייב: המקור הרשמי באתר הכנסת