חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על־תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025

החוק מרחיב את זכותם של נפגעי עבירות מין ואלימות להביע עמדה לפני שחרור האסיר על תנאי, ומחייב את ועדת השחרורים לשקול עמדה זו.

מה המצב היום?

כיום נפגעי עבירה יכולים להביע עמדתם בנוגע לשחרור על תנאי, אך ההסדרים הקיימים אינם מעניקים להם במפורש בחירה בין הבעה בכתב להתייצבות אישית. בנוסף, האחריות למסור להם מידע מוטלת על שירות בתי הסוהר.

מה החוק משנה?

החוק מאפשר לנפגעי עבירות מין ואלימות לבחור אם להביע עמדה בכתב או להגיע ולדבר בעל פה בפני הוועדה. כמו כן, עמדת הנפגע נוספת לשיקולי הוועדה לגבי סיכון לשלומו, והאחריות למסירת מידע עוברת משירות בתי הסוהר להנהלת בתי המשפט. הסדרים דומים יחולו גם בחוק השיפוט הצבאי.

מי מושפע?

נפגעי עבירות מין ואלימות, אסירים המבקשים שחרור על תנאי, וועדת השחרורים, שירות בתי הסוהר והנהלת בתי המשפט

טיעונים בעד

• החוק מחזק את קולם של נפגעי העבירה בהליך השחרור ומעניק להם שליטה רבה יותר על צורת ההשתתפות.
• העברת האחריות למסירת מידע להנהלת בתי המשפט עשויה לשפר את הטיפול בנפגעים ולהבטיח עקביות.

טיעונים נגד

• הוספת שיקול עמדת הנפגע עלולה להכביד על עבודת ועדת השחרורים ולהאריך את ההליכים.
• התייצבות אישית של הנפגע בדיון עלולה לחשוף אותו למצוקה רגשית חוזרת מול האסיר או משפחתו.

רמת השפעה

השפעה בינונית

ההסבר נועד להנגשה בלבד ואינו ייעוץ משפטי. הנוסח המחייב: המקור הרשמי באתר הכנסת